מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ה׳:א׳
1 משנה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עוּבְרָהּ בְּצִידָּהּ וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ לַוְולָד. וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָה וַולְדָּהּ בְּצִידָּהּ וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ מִן הַוְולָד.
2 הלכה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה כול׳. וְכִי כָל הַפָּרוֹת מַפִּילוֹת. נְהַלֵּךְ בָּהֶן אַחַר הָרוֹב וֶאֱמוֹר. מַחְמַת נְגִיחָה הִפִּילָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הִילְּכוּ בְּמִידַּת הַדִּין בַּמָּמוֹן אַחַר הָרוֹב אֶלָּא בְּמִיעוּט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּמָקוֹם אַחֵר הִילְּכוּ בְּמִידַּת הַדִּין בַּמָּמוֹן אַחַר הָרוֹב. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי אָחָא. גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמָלִים וְנִמְצָא שָׁם אֶחָד מֵת חַיָיב. בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ.
3 וְאָמַר רִבִּי יַנַּאי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּבַעַל הַוְולָדוֹת עוֹלֶה לְבַעַל הַפָּרָה רְבִיעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. מֵתוּ הַוְולָדוֹת. מָאן דָּמַר. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוְולָד. אָהֵן יְהִיב נִיזְקֵיהּ וְאָהֵן יְהִיב נִיזְקֵיהּ. מָאן דָּמַר. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּבַעַל הַוְולָדוֹת עוֹלֶה לְבַעַל הַפָּרָה רְבִיעַ. אָהֵן יְהִיב נִיזְקֵיהּ. וְאָהֵן אָמַר. לֹא לְדֵין בְּעִית אַיְידִי לִיקוּמֵיךְ.
4 וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר כול׳. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. הָא אִילּוּ וַודַּאי זֶה נוֹתֵן מְחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה. כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר. רַגְלָהּ שֶׁלְּאָדָם אֶחָד כּוּלָּהּ שֶׁלְּאָדָם אֶחָד. זֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה. אָמַר לֵיהּ. בְּמוּעָד הִיא מַתְנִיתָא. רַגְלָהּ מְכוּרָה לָךְ. מָכַר חֶצְיָיהּ. רַגְלָהּ שְׁנִיָיה מְכוּרָה לָךְ. מָכַר חֲצִי חֶצְיָיהּ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּל אִילֵּין שְׁמוּעָתָא דְּלֵוִי אִינּוּן.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא ה׳:א׳
1 זאת אומרת שלא הילכו במדת הדין בממון אחר הרוב כו'. — צ"ל: שלא הילכו במדת הדין אחר הרוב א"ר יוסי במקום אחד הילכו במדת הדין אחר הרוב ומה שבינתיים מיותר ואינו אלא פירוש שהכניסו הסופרים בפנים ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב, עמ' 28.
2 וא"ר ינאי כיני מתניתא משלם חצי נזק כו'. — צ"ל: א"ר ינאי כיני מתניתא פי' קאי על משנה ב' כו' מתו הוולדות מאן דמר זה נותן מחצה וזה נותן מחצה אהן יהיב נזקיה ואהן יהיב נזקיה פי' ונותן בעל הפרה רביע נזק וחצי רביע נזק והשאר מפסיד בעל השור כיון שמת הוולד וא"א לגבות ממנו מ"ד משלם כו' אהן יהיב נזקיה פי' בעל הפרה צריך לשלם כל חצי נזקו והוא יש לו לגבות רביע נזק מן הוולד אלא כיון שמת מפסיד בעל הפרה ואהן אמר פי' בעל הולד.
3 רגלה מכורה לך מכר חצייה כו'. — צ"ל: מכר חצי חצייה פי' בהמה יש לה ב' ידים וב' רגלים ורגל אחת היא רביע רגלה שנייה מכורה לך מכר חצייה אמר ריש לקיש כו'.